הגבר שעשה לי את השנה
9 09 2007אלוהים אדירים.
זה מה שמילמלתי, וחזרתי ומילמלתי, אחרי שראיתי את התמונה של סאלח בכרי ב”7 לילות” של הסופ”ש האחרון. גם כשהצצתי בפניו חצי שעה אחר-כך, לא יכולתי שלא למלמל זאת שוב. ושוב. ואלוהים אדירים, אני בכלל לא מאמינה באלוהים.
סאלח, הבן של מוחמד (זה מ”ג’נין ג’נין”), משתתף עכשיו בסרט הישראלי החדש “ביקור התזמורת” וזאת הסיבה שבידיעות החליטו לעשות עליו כתבה והוא נכנס לתוך חיי.
בזמן האחרון גיליתי שאני נמשכת לטיפוס הלבנטיני. זה התחיל מהסנאי וממוצאו הערבי, והמשיך בצבי יחזקאלי הכול-יכול מחדשות ערוץ 10. והנה פתאום נגלה בפני הדבר האמיתי, לא עוד יהודי שהסבים שלו נולדו במרוקו או פרס, אפילו לא עוד “ערבי-ישראלי” (שע”פ בכרי זהו ביטוי מוטעה מהיסוד, ויש כוונות מדיניות-ציוניות מאחורי ההטעיה הזאת), פלסטיני!
אבל כנראה שזה לא רק השיק הערבי עושה לי את זה, כי גם נ’ השנייה, שנמשכת דווקא לבריטים חיוורים, מצאה את בכרי כליל השלמות.
אוף! אוף! כבר מזמן לא חוויתי כזה קראש ילדותי על מישהו. אני לא יכולה עם זה. התלתלים הצפופים, תווי הפנים המכורסמים, הזיפים, הנקבוביות המושלמות, שיער החזה שמציץ מהחולצה. והעיניים, הו העיניים. מבט חודר ומיוסר. סאלח, תעשה לי ילד, אני רוצה להפיץ את הגנים הנהדרים שלך בכל העולם.
מה שהכי לא ברור לי זה הבחירה התמוהה של ידיעות אחרונות לעשות כתבה עצומה + שער כרומו דווקא על איזה מייקל לואיס אחד, אישיות שכל מה שמאפיין אותה זה ריבועים בבטן. לואיס זה, שמדבר כאילו כרגע גילה את הבולבול שלו, מצטלם בלי סוף בפוזה פריס הילטונית אופיינית ומבט נבוב. נראה כאילו על כל תמונה שלו עבדו 18 סטייליסטים ו-15 מאפרים. בקיצור, הוא פקאצה מסוג זכר. הציטוט שהכי אפיין את הכתבה עליו היה “לסיום, לואיס יושב מבואס על ארגז כי שוב צילמו אותו מהצד הלא מוצלח”.
איך אפשר להשוות את גוש השרירים הדבילי הזה לייצור מדהים ומזוכך כמו בכרי, שהראיון איתו מתחיל בסיפור על איך הוא עזר לשכנתו ניצולת השואה לשים טיפות בעיניים?? סדרי העדיפויות במדינה שלנו כנראה באמת מעורערים מהיסוד, לא רק בנושא הקצאת תקציבים למגזר הערבי. אפילו תמונה באינטרנט של בכרי קשה למצוא.
הוא מהמם! כל מילה בסלע!
אין תגובה
אהבתי את קטגוריות הפוסט : אלוהים, אהבה, קולנוע. נשמע טוב.
ונחמד שיש דמיון בין אנשי השנה של כותבי הבלוג. איש איש וסיבותיו שלו.נמתין למוצא פיה של W שתצטרך למצוא איש שנה שלה. מועמדים אפשריים : פארוק א-שרע, המלך עבדאללה, אחמד טיבי או רונן שמיר. לכי על זה.
איזה שווה!!!!
סתם.
לא.
הוא לא מגיע לקרסוליו של ידידי בעל הלב שלך, וחוץ מזה, במבי,
אני מקווה שאני לא אומר סתם, אבל ככה התרשמתי ממה שכתבת… -
הוא עין’, ריש’, בית’, וכן, אני חושב ש יוד’!!!
עידו - איבדת אותי במילה “סתם”. לא הבנתי למה אתה מתכוון, בדגש על הצירוף “וחוץ מזה”. אולי התכוונת לכתוב “למרות ש”?
WaWa
באמת מהמם, גם חלמתי היום על צבי יחזקאלי…
ופעם הבאה שאת נכנסת ואני ישנה תעירי אותי!
אמנם כתבתי ש’כל מילה בסלע’, אבל אחרי בחינה מחדש של הראיות נדמה לי שיותר הולם ‘כל מילה בלסת’.
הבחורה שעשתה לי את השנה:
http://www.cinemacomrapadura.com.br/noticias/img/8074-2007-08-24-10:55:47_1.jpg
(אם כבר הזכרת תווי פנים)