איך להיגמל מהפייסבוק - בשני שלבים (בינתיים)
19 01 2010הנה פוסט רציני לגמרי.
אומרים שהצעד הראשון בכל גמילה מהתמכרות הוא להודות בה. אז אני מודה, אני מכורה לפייסבוק. הפייסבוק משתלט לי על החיים, במיוחד בימים שבהם אני כותבת עבודות ולומדת למבחנים. אני מוצאת את עצמי מדפדפת באלבומים של אנשים שאני לא מכירה, מגיבה לסטטוסים בלי הכרה, עושה שימוש בשני יוזרים שונים (כן, כן!), חולבת פרות בחווה. סוגרת. נכנסת שוב כדי לראות מה חדש.
אז מה קרה? לפי שבועיים הודיעה לי א’ בפתאומיות שהיא עזבה את הפ”ב. הייתי בהלם מוחלט. בתגובה, כתבתי סטטוס שבו הצעתי לחבריי (לא חברים אמיתיים, רק כאלה של פ”ב!) לומר “מילים לזכרה”. בשלב זה עוד לא דמיינתי לעצמי שגם אני, חיית הפייסבוק הטורפת, אחליט לנטוש. אבל ההחלטה של א’ זרעה בי את הרהורי העזיבה. בימים האחרונים, הייתי סגורה בביתי רוב שעות היום - שילוב של צינון קשה ועבודות להגשה הביאו לתוצאה של בהייה חסרת מעצורים בפ”ב. עיניי כבר כאבו, גבי לא עמד בזה יותר.
אז קיבלתי את ההחלטה להיגמל - זה כנראה השלב השני. זה לא היה קל, אבל לפני כחצי שעה מסרתי את סיסמתי לאיש אמון, הבצל הזכור לטובה (אם הוא עדיין היה כותב בלוג הייתי עושה לו קישור), שמהיום ייקרא “שומר היוזר”. לשומר אסור לגלות לי את הסיסמא החדשה שבחר. כלומר אני עדיין קיימת בפ”ב, אבל אין לי דרך להיכנס ליוזר שלי ולשלוט בו. זה מרגש ומפחיד, אבל אני כבר מתחילה להרגיש אדם יותר טוב. תראו, אני אפילו כותבת פוסט.
אני מאוד מקווה שלא אחטוף קריז פייסבוק בקרוב. בינתיים אני בסדר.
בעיקרון החלטתי שהניתוק מהפ”ב יהיה לתקופת ניסיון, אז אולי לא באמת קיבלתי החלטה להיגמל. נראה, אני חלשה בהחלטות גורליות, אוהבת פשרות. בינתיים אני מקווה שאם אחיה קצת בלי (ואתמכר לדברים אחרים), גם אם אני אחזור לפ”ב אני לא אזדקק לו כל-כך.
כשיבוא הקריז - לא ברור לי מה יקרה. אשתדל להיות חזקה, אולי אכתוב פוסט, אולי אעשן משהו חזק. בהצלחה לי.
תובנות, קשיים, עדכונים מהשטח - בקרוב.
האמת שגיליתי די מהר מה הברומטר להתמכרות שלי: האם יש לי משהו יותר מעניין לעשות. אם כן אני לא מתקרב לפ”ב ימים שלמים אם לאו, ובכן השיאים שלי בביג’ולד מדברים בפני עצמם.
ישר כח!!!!!!!!!
כה לחי!!!!!
עדכונים מהשטח: גיליתי שהפ”ב הרשע עדיין שולח לי את הנוטיפיקיישנס למייל. גם כאן שומר היוזר נחלץ לעזרתי ושינה את ההגדרות. עכשיו אני לגמרי מנותקת.
ב’
לגבי א’ , אני בטוח שבמהרה בימינו היא עוד תחזור, העזיבה היא זמנית לחלוטין…
כשהיא תגלה שהמטרה שלשמה היא עזבה את הפ”ב לא מתקדמת במיוחד גם בלעדיו, ההתדרדרות במישור החלקלק תגיע במהירות….
חוץ מזה, כל עוד היא שומרת על האופציה של להיכנס בתור הא’ שאיתה, זה לא באמת נקרא גמילה.
וגם לך יש את היוזר השני….
לצערי הרב ל- א’ שאיתי אין הרבה חברים שמעניינים אותי.
לכן, אם אני כבר נכנסת דרך היוזר שלו אני יוצאת אחרי דקה, כשאני מגלה ששום דבר לא השתנה אצל- ג’ ,ה’ ובמבי כמובן.
ולא, אני לא אחזור!
לא בזמן הקרוב לפחות……
סליחה, זה הפך למפגש הצ’ילבות של א’? וממתי כולם עושים שימוש באותיות, אתם עובדים בשב”כ או משהו??
מבקשת תגובות ענייניות בלבד.
במבי
אני בן 24, שיא פריחתי (הצנועה מראש), בעל מבנה גוף רזה.
עברי בצה”ל מלמד על הפוטנציאל שיש לי להיות חיית כושר.
אני גר ברחוב של שווקים, יכול לקנות במעט שאני מרוויח את כל חברי ועד אבות המזון, ולרוץ בכל בוקר עד הים, לעשות כמה שכיבות שמיכה ואולי אפילו, אלוהים ירחם על המילים שאני כותב, להפחית בכמות של הקינדר בואנו.
נ’ יקרה - ברגעים הקשים, כשתחושי רטט קל באוויר ותהיי בטוחה שאת מרגישה נוטיפיקיישן, כשתסעי ליד שדה או חווה וכפותייך תכאבנה מגעגועים לעבודה, כשתעצמי עיניים וכל מה שתראי מולך זאת הצללית הנואשת של אדם כלשהו ליד המחשב, מנסה להגן על נר תקווה יחיד כשהוא מחכה שתאחזי בידו המושטת אלייך ותעני להצעת החברות הביישנית שלו, תזכרי את המקרה שלי, ואת המסר שלי לשנינו -
לפעמים זה פשוט לא שווה את זה.
מחכה לראות N is… BACK!!!
ותהיי בטוחה שאני אהיה הראשון לאהוב את זה.
את חיי האמיתיים אני מוסר, כך למדתי בשבועיים האחרונים, למשרד ובו שולחנות כבדים מעץ מהגוני שאיש אינו יכול להזיז ממקומם, וציורי קדישמן ופסלים למינינם מעטרים את קירותיהם ואת פינות החדרים. כל זה בימים אלו ממש.
אז את החיים הוירטואליים לא אמסור? אנצל את הודעת הפרישה של במבי, ואשמח, כאות של כבוד, למסור לה את היוזר שלי, ולהפוך ל”שומרת יוזר” בעצמה.
עוד שניים כאלה, ויבוא המשיח. אינשאללה.
lynch (ר.ר)
כמו שנכתב לפני יומיים בעיתון, ביצעת קמיקזה וירטואלית…
לינץ’ - משיח לא בא. ובאותו עניין - הציבור מטומטם. ולכן הציבור מכור לפייסבוק. היו ימים שבהם הייתי שמחה ונרגשת להפוך לשומרת היוזר שלך, אבל היום זה פשוט לא מדבר אליי.
כן, גבירותיי ורבותיי, נגמלתי!
אני לא מרגישה שום צורך לדעת מי נפרד ממי, מי היה אתמול ב”בית” או מילא שאלון “האם אתה כלב או חתול”.
קמיקאזה וירטואלית עדיין לא ביצעתי, כי פרופילי בפ”ב חי וקיים (ונודע לי שאפילו מתרחשים בו כל מיני ארועים מוזרים, שלא בשליטתי), אבל דמותי הוירטואלית כבר לא שולטת בי יותר. נטשתי אותה לאנחות, דוממת בין דפי רשת.
ואגב, לינץ’, מתמחה. מי היה מאמין
במבי
במבי איפלו שאני לא באמת מכיר אותך אני בא ואומר י-פ-ה!!!
אני בימים אלו בדיוק מנסה להיגמל מהשטן שנקרא פייסבוק ואם למישהו יש עצות לקריזים הנוראיים (שאני מקבל ממש ברגעים אלו) אודה לו מאוד על כך
תודה מראש