נ’ נגד נ’

בלוג קבוצתי של ארבעה בני עשרים ומשהו, שלושה תלמידי משפטים (עם הסתייגויות) מאונ’ ת”א, ואחת שהיא משהו אחר לגמרי. שתי נו”ניות ורי”ש אחד, הידועים בכל העולם גם בכינוייהם במבי, לינץ’, שירצה ו-WaWa.

בניסוי הבא ביקשנו מכל אחד לכתוב תיאור קצר על מישהו אחר. יצא אקלקטי משהו ועם שיק של ספר מחזור, אבל ככה אנחנו אוהבים אותו, את דף האודות שלנו.

במבי, הבחורה מהחלומות. גברים רוצים להיות איתה ונשים רוצות להיות כמוה. בת 20 וקצת, מושבניקית מההארדקור של איזור השרון, מלח הארץ, מטובות בנותנו. טיפוס ממש שמח, טוב מזג, ממזרי במידה, ובעל יכולת מופלאה להתלהב מדברים לא מלהיבים בעליל. בת-דודו של מגה סלב, הולכת ומסתמנת כסוג של גרפומנית. מתהדרת בחולצת נילי כהן, מנהלת רומן עם סנאי, מתרעמת כשפונים אליה כבלונדה. נמשכת לפירות אקזוטיים ולמוזיקה פמיניסטית עוצמתית. נמלטת דרך קבע אל עיר הלגונות השקטות כדי לעסוק בצלילה, כאילו כאן במרכז יש איזושהי בעיה לצלול לתהומות דיכאון.
בשנים האחרונות עובדת בגו’בים שהשתיקה יפה להם (מדריכת קייטנה?), אך מאיימת לעזוב אותנו אוטוטו כדי לתור ארצות רחוקות בחציו האחר של הכדור, בהן אומרות האגדות שהקיץ הוא חורף, ושעכברי ענק מתקדמים בדרכים בדילוגים.

לינץ’, האיש בעל 1000 השמות (כולל שם אמצעי שאיש לא יודע מהו). כמו כל חברות, גם זו שלנו ראשיתה בצירוף מקרים: הגורל זימן לכולנו שמות משפחה בסוף האלף-בית. מסתבר שבאקדמיה יש לעניין חשיבות עצומה.
מקריאה חפוזה בפוסטים שלו תחשבו שמדובר ביאפי תל-אביבי שגרתי (”עשו עמי חסד, והקרינו בסנימטק כל שישי סרט של דיוויד לינץ’,” או:”עוד שבת של שגרה עברה עליי: ישיבה על אייס-לאטה ברמת החייל ובערב הצגה בדאונטאון ושוב קפה”), אבל מהיכרות עם הבחור, אני יכולה לומר שזה לא ממש כך. כמי שעבר קצת יותר מאיתנו בחיים, בהחלט יש על מה לדבר ועם מי. מדי פעם הוא מפתיע עם משפטים כמו: “ההורים שלי מצביעים ש”ס”, או “מצאתי את עצמי מדסקס עם הבן 90 הזה על ואגנר”, או “רגע, את לא יודעת מי זה רבי עקיבא??”. לינץ’ יותר בוגר מאיתנו, בשונה משתינו יודע לדבר על רגשות, משתמש במילה “הורס”, ועוד מצליח להיות סטרייט. מתמחה 3                                                                           במוזיקה, אקטואליה, רגשות וכל מה שקשור בסינמטק.

WaWa טוב, אז ככה. קוראים לה נ’ והיא אלכוהוליסטית אנונימית, בעלת נטיות התאבדות קיצוניות, עייפות כרונית, סכיזופרניה קלה. בסה”כ בחורה רגילה, בת 20 פלוס מהרמה שממנה לא נרד לעולם - רמת השרון. חובבת שמלות מלמלה, סרטים תקופתיים, ניאו-ליברליזם, ניאו-מרקסיסזם, מצבי רוח תיאורטיים, נויורולוגיה לחובבים, חילונים - שמאלנים - רדיקלים - מתירנים - מהפכנים - קאנטיאניים. מגדלת אם אוהבת, שני חתולים תמהוניים, כלב אחד, עגור, נחש פיתון, פלמינגו, כוורת דבורים סוריות, ווי אחת ו-נ’ אחרת אחת. קוראת בקנאות את מודעות האבל בהארץ, הרלאד טריביון, ניו-יורק פוסט, בלייזר ואצבעוני, ובספריהם של מילר, המינגווי, ווילד, מארקס, בורחס, גלילה רון פדר ויוכי ברנדס. רוצה להיות שופטת בעליון כשתהיה גדולה, עדיפות לפסקי-דין נגד הכיבוש, נגד חרדים, נגד הצבא, נגד המתנחלים, נגד מפלגות ימין קיצוניות, ובעד חילונים (ראו להלן). שונאת את כולכם.ם

שירצה, האישה והאגדה. מעוניינת להפתעת הכול לכתוב בבלוג. בחורה לא שגרתית בעליל, מסיימת בימים אלו (אם ירצה השם, והוא ירצה) תואר ראשון בחוגים הכה-פרקטיים מתמטיקה ופילוסופיה, אך עדיין מאמינה בהשם.
מתגוררת בביתלר (בית שהוא באטלר), הבית הפתוח לבאי הבלוג בכל שעות היממה, ומפתחת חיבה עמוקה לאוריגאמי יפני ולעבודות נייר של מרתה סטיוארט. בימים היא מבלה עם נ’ האחת ובלילות עם הנ’ השנייה, בשבתות היא בנ’ אחרת. צפויה לספק את הלב היהודי החם, את הניגונים מבית אבא, או לפחות הרעלת ניקוטין ושיכר זול